ע"פ
בית המשפט העליון בירושלים
|
4167-05,5695-05-א'
12/12/2005
|
בפני השופט:
1. אהרן ברק
2. אדמונד לוי
3. סלים ג'ובראן
|
| - נגד - |
התובע:
1. שי אוחנה
2. שמעון טויזר
עו"ד יובל זמר
עו"ד מריו כרמל
עו"ד אמיר מורשתי
עו"ד יהונתן שרמן
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד זיו אריאלי
|
| פסק-דין |
השופט א' א' לוי:
שני כתבי אישום הוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובהם יוחסו למערערים שורה ארוכה של עבירות. בתיק האחד (ת"פ 3035/04) נטען, כי בחודש יולי גנב שמעון טוויזר עם אחר - צחי טובי (להלן: "צחי"), אופנוע-ים מבעליו. באותו חודש היה טוויזר מעורב בגניבה נוספת, אותה ביצע עם צחי ומעורב אחר בפרשה - דוד גלילוב (להלן: "גלילוב"). הפעם נגנב מתחנת דלק מקרר בו היו פחיות משקה.
בחודש אוגוסט 2003 נסעו טוויזר, צחי, גלילוב וקטינה לבת-ים, שם רכשו אקדח, ובשובם לקרית-ים החביא טוויזר את האקדח בביתו.
בחודש נובמבר 2003 הגיעו המערערים ביחד עם גלילוב לבית עסק, ובאיומי אקדח וירי באוויר שדדו סכום של 18,000 ש"ח. בתיק זה יוחסו לטוויזר עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, גניבה ועבירות בנשק. באישום המשותף לו ולאוחנה יוחסו למערערים עבירות של קשירת קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות.
בתיק האחר (ת"פ 1021/04) נטען, כי בין גלילוב למערערים פרץ סכסוך, ובעקבות כך החליטו האחרונים לגרום ליריבם חבלה חמורה. בחודש ינואר 2004 הם הגיעו לחנות בה עבד כשהם רכובים על אופנוע, וירו לעברו מספר כדורים, שאחד מהם פגע בו וכדור נוסף פצע קטין שעמד באותו מקום. בפרשה זו יוחסו למערערים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וחבלה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיף 329, וכן סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין. המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם בשני כתבי האישום, ובעקבות כך נגזר להם עונש זהה - 8 שנות מאסר, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
המערערים, שלא השלימו עם העונש, משיגים בפנינו כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי. אכן, עונש המאסר שהושת בערכאה הראשונה אינו קל, אולם כך הם גם מעשיהם של המערערים שחומרתם מופלגת. הם לא חטאו רק בעבירות רכוש, שגם בהן אין להקל ראש, אלא גם בעבירות אלימות קשות שאך בנס לא הסתיימו בתוצאות קשות פי כמה. כך היה עלול להסתיים השוד, ומקל וחומר שכך היה עלול להסתיים הניסיון לחבול בגלילוב. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד של אוחנה, ומאידך את מספרן הגדול של עבירות הרכוש בהן נטל טווייזר חלק, שוב אין מנוס מהמסקנה כי על כל אלה היה חייב בית המשפט להגיב ביד קשה, ומשעשה זאת לא ראינו מקום להתערב בגזר דינו.
ניתן היום, י"א בכסלו תשס"ו (12.12.2005).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /שב